אחד התחומים שעברו שינויים רבים בשנים האחרונות הוא תחום הזמן שחולקים הילדים עם הוריהם.
מחקרים מלמדים שהטוב ביותר עבור הילדים, הוא שיש להם שני הורים, החולקים את זמני השהות באופן שווה ביניהם, בימים ובלילות - ילד צריך את לחוות את הוריו באופן שוויוני ככל הניתן, כך מגלים מחקרים רבים אשר הקולות התומכים בהם מתרבים ומתעצמים.
במסגרת זו ומאחר וידוע שמחשבות ומילים מייצרים מציאות, נפטר עולם המשפט מהמינוח הישן "הסדרי ראייה", שיש בו ליצור הורה חלש מול הורה חזק ולרמז על חוסר שוויוניות בין ההורים ותחתיו צמח המינוח "זמני שהות" - המלמד על שוויון בין ההורים.
עם השנים גם קודם השוויון בין ההורים באופן שחלוקה שווה בזמני השהות עם הילדים, מביאה לחלוקה כמעט שווה בהוצאות הנובעות מגידול הילדים, מה שעשוי להביא בתורו ניסיון לנצל את המצב להשגת רווחים על גב הילדים - עניין שיש לתת אליו את הדעת ולהתייחס אליו בכובד ראש, הן במסגרת הסכמים והן במסגרת הליכים ככל ואלה נדרשים.
בקביעת זמני השהות, יש לקחת בחשבון את מצבם הכלכלי, התעסוקתי, הפסיכולוגי, הזמינות, הרצון והיכולות של ההורים - כל אלה משתנים בעלי חשיבות עבור הצדדים ועבור הילדים ובנוסף, צריך לשים לב לכך שלא יהיה ניסיון לניצול הדין לשם השגת מטרות על גב הילדים ובאופן הפוגע בהם.
מורכבות הדברים מחייבת מומחיות וניסיון שיתור עליהם עשוי להביא לנזק כבד שיהיה קשה לתקנו.